פסק-דין בתיק ת"א 3373-09-11

1.                  ביום 14.2.05 נחתמה התחייבות לתשלום שכר טרחת עו"ד ע"י המנוח חוט ניסן גרינברג (להלן:"המנוח"), לפיו התחייב המנוח לשלם לעו"ד שמואל אריאלי, התובע שכר טרחה עבור טיפול בתביעה למימוש זכויות במושבה כנרת בגוש 146 חלקה  (להלן:"הנכס"). 15308. שכר הטרחה שהוסכם הוגדר:"  10% מכל סכום שאזכה בו או שווה הערך על זכייתי".  .מאחר והמנוח לא שילם את שכר הטרחה, הגיש התובע תביעה זו לתשלום סך של 261,000 ש"ח  כנגד הנתבעת, אשתו שהינה יורשתו, מוסיה גרינברג.

2.                  העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

3.   המנוח היה הבעלים הרשום של הנכס משנת 1964. בשנת 1985 החלו אחי המנוח  יוסף גרינברג ורעייתו צביה להתגורר בנכס ללא התנגדות המנוח. בשנת 2001 פנה המנוח אל אחיו בדרישה להסדיר משפטית את מגוריהם בנכס, תוך הודאה בבעלותו, או לפנותו.

אחי המנוח סירב. 

המנוח הגיש תביעה לבית המשפט השלום בעפולה לסילוק ידו של האח ורעייתו מן הנכס. התביעה הועברה לבית המשפט למשפחה בהעדר סמכות עניינית ובמסגרת תמ"ש 44440/04.

המנוח פנה לתובע וביקש שייצגו בניהול התביעה בבית המשפט למשפחה. אז נערך בין הצדדים הסכם שכר הטרחה.

ביום 10.3.05 הוגשה תביעה מתוקנת לבית המשפט לענייני משפחה במסגרתה ביקש המנוח סעד נוסף של דמי שימוש.

אחי המנוח הגיש תביעה שכנגד ביום 15.5.05 במסגרתה טען שקיימות לו זכויות בנכס בו השקיע השקעות רבות במהלך השנים. כן טען שאם תתקבל התביעה לפינוי יהיה מקום לספק לו דיור חלופי באותם תנאים בהם מתגורר כיום ואף לפצותו על כל השקעותיו בנכס. עוד טען שיהיה מקום להשיב לו את חלקו במימון רכישת הנכס.

המנוח נפטר במהלך המשפט, והנתבעת כיורשתו המשיכה ההליך כתובעת. כן לקחה על עצמה את התחייבויות המנוח בהסכם שכר הטרחה (הודעתה צורפה לכתב התביעה).

ביום 16.3.09 ניתן פסק דין בבית המשפט למשפחה לאחר שהתנהל הליך הוכחות. (פסק הדין צורף לכתב התביעה).

הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי עמ"ש 1071/09. בסופו של יום חזרה בה הנתבעת מערעורה.

4. טענות התובע:

בפסק הדין דחה השופט את טענות אחי המנוח שהבעלות בנכס נרשמה על שם המנוח וקבע שהמנוח היה ונותר בעלי הנכס. אם זאת נתן בית המשפט לאחיו של המנוח ורעייתו רשות מגורים בלתי הדירה בנכס, ודחה התביעה לפינויים ותשלום דמי שימוש.  משכך התובע הצליח להוכיח שבעלות המנוח בנכס אינה למראית עין וכי הקנית הזכויות למנוח נעשתה מתוך כוונה להעניק לו את הנכס. בשל כך זכתה הנתבעת שבאה בנעלי המנוח בבעלות בנכס שאינה ניתנת עוד לכפירה.

לטענת התובע הנכס מהווה מגרש בשטח של 1.5 דונם אשר ערכו הינו 1.5 מליון ש"ח. על כן על הנתבעת לשלם לתובע 10% מסכום זה כולל מע"מ.

5.   טענות הנתבעת:

בפסק הדין בבית המשפט למשפחה נדחתה תביעת התובע במלואה. נקבע שלאחי המנוח זכות בלתי הדירה בנכס, ואינו חייב בתשלום כלשהו בגין דמי שמוש. טענת אחי המנוח לפיה הנכס אינו בבעלות המנוח נטענה במסגרת כתב ההגנה ולמראית עין בלבד. התובע הוא שניסח את כתב התביעה ואת הערעור ולא ביקש כל סעד של הכרזה על בעלות המנוח בנכס.

לענין הסכום הנדרש טענה הנתבעת שהינו מופרז.

6.   בדיון שהתקיים ביום 4.7.12 הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בשאלה הראשונה העומדת לדיון והיא האם זכאי התובע לשכר טרחה בהתאם לכתב ההתחייבות עליו חתם המנוח.

7.   דיון משפטי: